אז שלום לכולכם,
תשמעו סיפור (אני אנסה לעשות את זה קצר):
אתם כבר יודעים שאני מחפש פרנסה שלושה שבועות.
שלחתי הודעות בכל הכיוונים: עיצוב, הוראה, טיפולים...
...אפילו שאברם הרועה, השכן שלנו, הציע לי לפני שבוע
לפנות לבחור נחמד ביבנאל שמתקין פנלים סולריים על גגות,
יצרתי קשר מיידי.
השכר הנמוך והעבודה הקשה לא הפחידו אותי
וקבענו את מועד ההתחלה לאתמול 1 לדצמבר -
היום הולדת של סוּפי.
ביום שני ירדתי לתל אביב כדי לתת שני טיפולים וכמה פגישות.
הגעתי שעה וחצי לפני הפגישה שלי עם גלעד שלנו
וכך מצאתי את עצמי מעביר שיחה עם חבר שלי מבצלאל בעל משרד פרסום קטן בסביבה.
ישבנו ודברנו על המצב שלי ושלו, והוא בין כל מיני רעיונות הזכיר לי את חבר שלי, א',
מנהל משרד פרסום מאוד גדול בתל אביב ושאל איך זה שלא הרמתי אליו טלפון ...
הקשבתי, ואמרתי לעצמי: "רעיון טוב, איך לא חשבתי על זה קודם,
אבל אני מתחיל לעבוד בסולרי, אולי אתקשר אליו בתחילת שבוע הבא"
וכך ביום רביעי יצאתי עם שחר ליום הראשון בעבודה החדשה שלי...
הגענו לשטח, העלינו את כל החומרים על הגג
והתחלנו במרץ להתקין את המערכת חשמל הסולרית...
קורות ביטון, פרופילים, זוויות, הרבה קידוחים וברגים והרבה שמש קיצית של דצמבר.
התקדמנו יפה ומהר,
ואז אחרי כשלוש שעות אני ניגש להבריג איזה חלק,
מושיט יד לאסוף איזה בורג שנפל להרצפה ו...
מרגיש דקירה חזקה ביד. אני מסתכל ורואה חור שמשפריץ הרבה דם.
מיד חסמתי אותו בשתי אצבעות וצעקתי לבחור שעבד איתי "נפצעתי!".
הוא היגיע ורצה לראות. אמרתי לו שלא כדאי וזה משפריץ.
והוא בכל זאת רצה לראות. אז הסרתי את האצבעות -
והוא זכה להתקשט גם כן בכתם נדיב של דם משובח...
משם נסענו בזריזות לקופ"ח במקום ואחרי שהרופא ביקש לראות את החור
(וגם קבל גם שפריץ), שלחו אותי עם חבישת לחץ למיון בבלינסון.
בקיצור אחרי שעה הייתי עם דבק ופרפרים ושבוע מנוחה...
בוקר יום חמישי - דריה יוצאת להדרכה ברפת האוטומטית "מי ומו"
ואני מנסה לתכנן את היום הלא צפוי שנחת עלי...
ואז אני נזכר בהצעה של החבר שלי להתקשר לא', מנהל המשרד בתל אביב.
מחפש ומוצא את הנייד שלו ולאור הבעיות עם סלקום
מחליט לשלוח לו אס אמ אס קצר: "אני במצוקה, רוצה להפגש בהקדם"
...תוך 20 דקות מתקבלת תשובה "בשלוש, אצלי במשרד"
זה לקח לי שבריר של שניה ומייד ידעתי- אני נוסע לתל אביב!
התלבשתי "חגיגי" (פעם ראשונה ב8 שנים שאני לובש ג'ינס ונעלים)
ונסעתי...
ואדי-ערה ,פקקים, 2 תאונות (לא שלי ברוך השם), עולה על 6,תל אביב, יש חניה
ו 2 דקות לפני המועד המתוכנן של הפגישה פקידת הקבלה
מעלה אותי במעלית אל הקומה העליונה בבניין.
ברכות, חיבוקים, תשתה משהו? מה קורה? מה לעזאזל אתה עושה ביבנאל?
ואז תארתי לו את הבאלגן הנוכחי שלי.
תוך רגע הוא נכנס לפעולה...
צפיתי בהשתאות בזרימה של הדברים...
ואחרי שעה קבלתי משרה של מעצב גרפי (ארט דירקטור) במשרד.
וואו, איך הגלגל מסתובב...
לפני שחזרתי הביתה אפילו הספקתי לעבור בבית של הילדים שלי
לספר ולהתרגש ביחד, לאכול משהו ולצאת חזרה
אל זרועותיה של האשה האהובה שלי...
תודה לך הויה
מתמסר לדרך, החכמה מן ההולכים בה...
(בדרך שמעתי על האסון בכרמל ובבית אורן... איזה יום.)
