מה פתאום אני צריך בלוג?

הצורך לשתף בתחושה המופלאה שחוויתי היה כנראה חזק ממני ומצאתי את עצמי כותב לכם את כל מה שרץ לי בגוף ובלב... ואז שהתיישבתי לכתוב עוד פעם זה פתאום היה כזה מאמץ. התחושה בגוף זעקה "לא נעים... לא נוח... דיייייייי!" ואני מייד נענתי והפסקתי.
חלפו כמה ימים וכל מה שאני חווה זה אושר גדול ויצירתיות מתפרצת (למי שרוצה לראות הנה הלינק: http://www.facebook.com/?sk=messages&tid=1568957338084#!/photos.php?id=161620033858009   ) וואי, לא ידעתי שזה יוצא כזה ארוך, אני מקווה שזה עובד) אולי אני אמור להוסיף תמונות לתוך הבלוג? אבל איך עושים את זה?...

טוב, הצורך לכתוב זה לא דבר קבוע בשבילי ואני רוצה שכשאני אכתוב זה יבוא לי מבפנים.

אז הפעם זה קצר.

אההה, ומשהו קטן - משהו השתנה גם בהתמסרות שלי לעבודות הבית, אני עושה אותם עם המון אהבה ותודה לאשה שאיתי ואז זה פשוט הרבה יותר קל. אפילו עכשיו בזמן שאני כותב אני בתהליך אפיה (כמעט) שלם של לישה יצירת הככרות, ציפוי הככר בגרעינים וזרעים, התפחה, ואפיה. ואם אתם שואלים למה? אז הבצק שנעשה אתמול החליט להתנהג באופן שונה ודריה בדרכה עם הילדים לראש פינה תדרכה אותי בכל שלבי התהליך. עכשיו יש לי מושג (קטן) על איך זה להנחית מטוס בהוראות בטלפון (בעצם אני כבר מאומן - את סוּפי הולדתי בבית כשהמיילדת בטלפון...)
אני בדרך להכניס את הככרות לתנור, ואחר כך לצייר...
שיהיה לכולנו יום מדוייק.
עומר